דורון נ' דור אלון טכנולוגיות גז}דור גז בע"מ{

פסק דין

1.בפני תביעה לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לרכבו של התובע בתאונת דרכים שארעה ביום 10.1.10.

2. התובע הוא הבעלים של רכב מסוג טויוטה מ.ר. 1474463.

3.הנתבעת היא הבעלים של משאית מ.ר. 2031251, המשמשת לחלוקת בלוני גז.

4.מר שלי נפתלי נהג במשאית, בלווית מר יחזקאל לוי שתפקידו לחלק את בלוני הגז ללקוחות הנתבעת.

5.התאונה ארעה ברח' הרב קוק במרכז העיר. אין חולק כי מדובר ברחוב צר שמתפצלות מתוכו כמה כניסות למגרשי חניה. בנוסף, לעיתים חונים או עומדים רכבים בצידי הרחוב, דבר המגדיל את הצפיפות בו, ומקשה על הנהגים.

6.התובע נהג ברכבו ברח' הרב קוק מול המשאית וסטה ממסלולו למסלול הנסיעה של המשאית, בשל רכב שלישי שהיה בצד הדרך.

7.מכאן נחלקות גירסאות הצדדים בדבר הדרך שבה ארעה התאונה: התובע טוען כי לאחר שרכבו סטה מהמסלול שב לנתיב הנסיעה, וכשאיפשר למשאית לעבור היא פגעה בו; הנתבעת טוענת כי המשאית עמדה במקום בזמן התאונה והמכונית נפגעה כאשר התובע שב מהעקיפה הראשונה וניסה לעקוף רכב נוסף תוך סטיה מנתיבו.

8.המחלוקת היא לפיכך בדבר החבות לנזק.

החבות:

9.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ובחנתי את השרטוטים שכל צד הגיש וכן את הצילומים של הרחוב הרי שאני קובעת כי דין התביעה להדחות. התובע לא הרים את הנטל ולא הוכיח כי נהג המשאית הוא שאשם בקרות התאונה.

10.מעיון בצילומי התמרורים שהציגה הנתבעת עולה כי ברח' הרב קוק ובסמוך למקום קרות התאונה מצוי תמרור ב-9 האוסר על עקיפה "על פניו של רכב מנועי... הנע באותו כיוון נסיעה". התובע אמנם טען כי זו לא משמעות התמרור, אך טענה זו אין לה על מה לסמוך, ונראה כי התובע לא היה ער לקיומו של התמרור או למשמעותו.

11.השאלה הנשאלת היא האם התובע עקף רכב שעמד באופן לא חוקי באותה עת בצידי הכביש או האם עקף רכב שנסע באיטיות לתוך מגרש החניה, והאם עקף בזהירות הראויה ועל פי חוק.

12.על פי השרטוט שהתובע הציג ובניגוד לנטען על ידו בעדותו, התובע עקף רכב שעמד להכנס לחניה ואז חלקו האחורי המשיך לבלוט לנתיב המשאית. לא ברור אם עקיפה זו נוכח התמרור דלעיל היא חוקית, אך נראה כי מדובר בעקיפה לא זהירה ומיותרת. התובע היה יכול להמתין דקה או שתיים לכניסת הרכב שלפניו לחניה, ולהמשיך בנסיעה. ממילא לעדותו של התובע נסע לפניו טרנזיט וגם הוא נסע לאט בשל רכב שהפריע לו בצד הכביש, ועל כן לא ברור מדוע אצה הדרך לתובע ומדוע יצא בכלל לעקיפה. מכאן שגם לשיטתו של התובע הוא נהג בחוסר זהירות ובאופן שאינו מתאים לתנאיי הדרך.

13.יודגש עוד כי על פי השרטוט של התובע הוא לא חזר באופן מלא לנתיב שלו ובכל זאת הוא טוען כי המשאית היא שאשמה בפגיעה בו. אין בידי לקבל גירסה זו או הסבר זה לאירועים. על פי הוראת סעיף 47 (ד) לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961 "נוהג רכב לא יעקוף רכב אלא אם הדרך פנויה, במרחק מספיק כדי לאפשר לו את ביצוע העקיפה ואת המשכת הנסיעה בבטיחות ללא הפרעה וללא סיכון לנסיעתו של רכב אחר, וללא הפרעה אחרת לתנועה מכל כיוון שהוא".

14.במקרה זה על פי שרטוט התובע ותנאי הדרך הוא לא היה יכול לשוב לנתיבו.

15.מנגד לפי גירסת הנתבעת לאחר שהתובע עקף את הרכב שניסה להכנס לחניה, הוא שב וניסה לעקוף גם את הטרנזיט שנסע לפניו. גירסה זו היא הגירסה היותר סבירה בעיני.

16.נהג המשאית העיד כי המשאית עמדה באותה עת בשל עומס התנועה בכביש, וכשהמכונית של התובע ניסתה "להדחף" ולעבור את הטרנזיט, היא נפגעה.עדותו אמינה עלי ואני מבכרת את גירסתו על פני גירסת התובע.

17.בהיות התובע ה"מוציא מחברו ועליו הראיה" הרי שהוא לא הרים את הנטל ולא הוכיח כי נהג המשאית הוא האחראי לתאונה, ומשכך דין תביעתו להדחות.

18.למעלה מן הצורך אתייחס לטענת התובע כאילו הפגיעה ברכבו ארוכה מכדי שתיגרם על ידו. לשיטתו של התובע היות ולטיוטה נגרמה בכנף השמאלית שריטה שאורכה 50 ס"מ הרי שלא יתכן כי הוא הגורם לפגיעה שכן הוא היה עוצר ומונע את מלוא הפגיעה שנגרמה לרכבו. גם טענה זו דינה להדחות, שכן אף במהירות נסיעה נמוכה ביותר, נדרש עדיין פרק זמן קצר לשם בלימה סופית ואין כל הכרח כי התובע אכן חש בתאונה מייד עם תחילתה. כך או כך אין הדבר מהווה ראיה לגורם הנזק.